מעשה בשני גדיים

מעשה ביהודי שהיו לו שני גדיים, אחד שחור ואחד לבן.

ואהב היהודי את הגדי הלבן, והיה מרעיף עליו שבחים ונותן לו מתנות ומאכילו בדגן טרי בוקר וערב ושר לו שירים עממיים. ואילו את הגדי השחור שנא - בכל בוקר היה מאכילו באורז לא מבושל, שופך דלי בוץ על ראשו, ואחר כך רותם אותו למחרשה לשארית היום.

והנה יום אחד הכריז הפריץ כי לרגל חג הקורבן הנוצרי תתקיים בעיר הגדולה תחרות גדיים, ולכבוד בעל הגדי הזוכה יבנה פסל נאה בכיכר העיר. שמע זאת היהודי ועלז מאוד – ידוע ידע כי גדיו הלבן היה היפה והמטופח בכל הפלך.

ובאותו השבוע רחץ היהודי את הגדי הלבן בחלב, סרק את צמרו, ואף קשר סרטים ורודים לקרניו הקטנות. ואילו את הגדי השחור רתם לעגלה של אבנים כבדות וציווה עליו להעבירן אל צידה השני של העיירה.

וביום התחרות יצאו בני העיירה ללוות את היהודי ולשמוח ביום חגו.

ולא ידע היהודי כי בחצות הליל חמק הגדי השחור והתחבא בתוך עגלת התבן, אותה העגלה שיצאה לעבר עיר הגויים!

והגיע היהודי לתחרות ורשם שמו בין המשתתפים. והנה הגיח הגדי השחור מבין התבן ובא מלקק את ידו של היהודי. "יימח שמך גדי שחור!", זעק היהודי, "בודאי שלח אותך לכאן אשמדאי בכבודו ובעצמו". והמשיך הגדי ללקק את ידו, ותפס אותו היהודי באזנו, וקשר אותו לגדר.

והנה כעבור שעה קלה הופיע הפריץ לראות את הגדי הלבן; ובחן אותו בקפידה, משח ידו בצמרו, בדק את נקיון אזניו ולובן שיניו. ואמר הפריץ "אכן גדי נאה הוא". והנה הבחין בגדי השחור שהיה מתענה אל הגדר. וקרא הפריץ - "בגדי שחור שכזה לא חזיתי מימי! האם גם הוא שייך לך יהודי?" וענה היהודי "אכן, זהו גדיי השחור האהוב", ואמר לו הפריץ "אשריך".

ולעת ערב הזמין הפריץ את כל בעלי הגדיים להכריז על הזוכה הגדול. וכה אמר הפריץ: "נער הייתי וגם זקנתי, בנים הולדתי וגם בנות, אך מימי לא ראיתי אוסף נאה כל כך של גדיים; כולם יפים, מצוחצחים וראויים לכל שבח". והתגאו בעלי הגדיים בליבם.

"ובטרם בחרתי את הגדי המנצח", המשיך הפריץ, "יעוץ התייעצתי עם בני שוונץ העליז, והוא הפציר בי שלא רק לבחור את הגדי היפה ביותר, אלא גם את זה אשר מקרביו ניתן להכין את הפייצעל'ה (מעדן גדיים ידוע) הטעים ביותר. והיו דבריו טובים בעיני. וכעת, הבו לי את הגדי הלבן עם הסרטים בקרניו למען אעלהו עולה לבני העליז". ספק היהודי כפיו, ולקחו אנשי הפריץ את הגדי הלבן וזבחוהו לבנו של הפריץ.

נפלה רוחו של היהודי, וכעבור שעה קלה נאסף אל אבותיו. ואילו הגדי השחור ירש את ביתו ואת שדותיו, והמשיך לחיות בהם עוד שנים ארוכות.

שנאמר: שחור שחור - אבל ערמומי