מעלילות שמשון הגיבור והכלב שושן

וזה המעשה אותו סיפר הרב קלמן לתלמידיו בערב שבועות:

באחד הערבים ויצא שמשון הגיבור אל היער ללקט חרובים. ובא עימו כלבו שושן אשר ארח לו לחברה. והנה מצא שמשון הגיבור עץ חרובים וטיפס עליו, והוא קוטף החרובים ומשליך אותם ארצה, ושושן תופס אותם בפיו ומשים אותם בסלסלה.

ועוד הם גודדים, והנה הופיעה ביער חבורת גויים פורעים. וצעקו לשמשון ״רדה מן העץ״, ולא הסכית להם. ואמרו לו ״אם לא תרד הך נכה את כלבך שושן״, וסרב שמשון לרדת מן העץ. ולקח ראש הפורעים לחי של פרה והכה בכלב. ואמר לו שמשון ״אל תרים ידך על הכלב״. ולא שעה לו הגוי והכה שוב בכלב. ואז מסר את הלחי לגוי שני וזה הכה בכלב. ובא גוי שלישי ולו לחי של  קוף והכה גם הוא בכלב. ואמר להם שמשון הגיבור - ״לא ארד מן העץ גם אם תכו את שושן למוות״. והתפלאו הגויים עד מאוד על אורך רוחו של שמשון והלכו לדרכם. והמשיך שמשון לגדוד את החרובים עוד שעה ארוכה, ואחר כך קבר את שושן ושב הביתה עם סלסלה מלאה כל טוב.

שנאמר: איזהו גיבור - הכובש את יצרו 

מעשה בשלושה יהודים וסנאי

מעשה בשלושה יהודים שהיו מהלכים מעיירתם אל העיר הגדולה;

והנה נקרה בדרכם סנאי.

פנו אל הסנאי ושאלוהו: "האם רבים הבלוטים ביער זה?"

וענה להם הסנאי: "רבים"

"והאם ניתן להתקין מהם ארוחת ערב כשרה ומשביעה?"

"ניתן"

קשרו היהודים את הסנאי, והכריחוהו לאסוף עבורם שני שקים של בלוטים

לאחר מכן התקינו להם ארוחת בלוטים וגרגירי יער

בינתיים הלך הסנאי אצל משפחתו ואמר להם: "יהודים, יהודים ביער!"

התאספו כל הסנאים בפינת היער, עטו עליהם סדינים לבנים, והפתיעו את היהודים באמצע הקידוש

אך לא אלמן ישראל: עשה השם נס עם היהודים, ובקרב קצר הכניעו את הסנאים, והשליכו את גופותיהם הקטנות לנהר. הודו היהודים לשם, אספו מטלטליהם והמשיכו בדרכם הברוכה

ומנהג הוא בקרב יהודי אשכנז לחגוג מידי שנה את יום הניצחון על הסנאים:

בחג הסנאים מתחפשים הילדים הקטנים לסנאים, ובבית הכנסת מיידים בהם המתפללים בלוטים.

מעשה בעז

מעשה ביהודי שהייתה לו עז פלאים שהייתה ממלאת משאלות. יום יום היו באים אצלו בני העיירה ומבקשים לרכוש ממנו את העז. ואמר להם "עז שכזו לא מוצאים בכל יום ומחירה לא יסולא בפז!"

והנה יום אחד בא לעיירה גביר גדול, שהיו מספרים שברשותו נכסים רבים ומפוארים ואף שעון אורלוגין ישן שהיה שייך לבעל שם טוב בכבודו ובעצמו!

ובא הגביר אל היהודי בעל העז ואמר לו: "ממרחקים באתי כי יצאה שמעה של העז הפלאית בעולם כולו, ואם תרצה אקנה אותה ממך בכסף מלא". וענה לו היהודי "עז שכזו מחירה לא יסולא בפז!". ואמר לו הגביר "טובים דבריך עד מאוד, אך לא לך זכות הבחירה, אלא לעז". תמה היהודי - "וכיצד תבחר העז בין שנינו?", וענה הגביר - "הבה נערוך לה מבחן: נעמוד שנינו בשני צדיו של שדה גדול ונקרא בשמה, ולמי שתפנה, לו תהיה". אמר לו היהודי "אכן חריפה מחשבתך"

ובצהרי היום באו שניהם אצל השדה ועמדו בשני צדיו וקראו לעז. והסתיר הגביר במכנסיו סלק טרי החביב מאוד על עזים, ותבוא אליו העז ותאכל הסלק. ואמר הגביר "אכן בחרה העז בחכמה! וכעת אקחה עמדי אל ביתי", ואמר היהודי "אכן זכית בה ביושר, שלך היא"

ולקח הגביר את העז הפלאית והביא אותה שי לבתו הקטנה, ואילו היהודי הלך אל ביתו והתאבד.

מוסר השכל: טוב להיות בעל עז, אך טוב עוד יותר להיות גביר

מאימרותיו/ציוויו של זכריה הצדיק 2

"עיזה פועה אינה נושכת"

פשט: אם באת אצל היהודי ונתקלת בשער בעיזה פועה, אל תחשוש, היא איננה נושכת

דרש: הצדיק - השם ישלח לו עיזה נושכת אשר תיתן לו חלב, גבינה ובשר בשפע, ואף תגן על ביתו בחירוף נפש (הביטוי "אינה נושכת" נועד להטעות את הגוי)

דבר הבעל שם טוב

כה אמר הבעל שם טוב:

יהודים יקרים,

שני עניינים לנו על הפרק:

ראשית, שוב הטיל הפריץ גזירה על היהודים. ואנו, שסבלנו את דרישתו המרושעת שאסרה עלינו לנעול סנדלים בקיץ, לא נוכל לשקוט כעת, כאשר גזר עלינו לחבוש מצנפת כחולה עם פעמון. היכן נשמע כדבר הזה? היכן נשיג מצנפת כחולה? ואספר לכם כי פגשתי היום את ר' שמואל 'הצדיק', ושאלתי אותו "איך מרגיש היהודי?", ונאנח ואמר "הוי, הבעל שם טוב הקדוש! האמירו מחירי המצנפות במאות אחוזין, וקשה עד מאוד לצעוד בערדליים בקיץ חם שכזה". הנה לכם! יהודי זקן הולך בקיץ עם ערדליים ומצנפת! וכעת יהודים, רק דרך אחת נותרה בידינו: עלינו לשלוח לפריץ טנא נאה עמוס פירות ומיני לחמים, ולצרף לו איגרת ברכה לחיים ארוכים. וכך יתרכך ליבו, ויסיר לפחות את גזירת המצנפת, אי"ה.

שנית, אני מציע למכירה את שעון האורלוגין המפואר שלי. במצב טוב, כמעט ללא שריטות, עם כיתוב מוזהב "אוהבים אותך הבעל שם טוב". רק מאתיים שקלי כסף ועוד עשרה זוזים (כשרכש אותו עבורי סבי זצ"ל היה מחירו למעלה משמונה מאות שקלי כסף). לקונה היקר אתן חינם אין כסף גם סט קידוש מהודר חתום עלי ידי, ערכת נידה לאישה, וחגורה מעור (צבע חום).

בברכה,

הבעל שם טוב

מעשה במשיח

יום אחד הופיע הלך פלוני לעיירה והוא רוכב על גבי חמור

שאלוהו הבריות "מי אתה?", וענה להם "אחוד לכם חידה: זקני ארוך ונאה, חמורי לבן ואנוכי מצאצאיו של דוד המלך". ואמרו לו "חמורך אפרפר". ואמר להם "אין זאת אלא כי התלכלך בדרכים. אלכה ואנקהו כעת"

ולמחרת הופיע ההלך בכיכר העיירה והנה חמורו לבן וצחור. ואמרו לו "אשרינו, כי אתה הוא מלך המשיח".

ושמחו בני העיירה כי הנה בסייעתא דשמיא הגיע מלך המשיח, ורקדו ברחובות, וערכו משתה גדול שבעה ימים ושבעה לילות, ואף זבחו עז קטנה

ולמחרת באו חכמי העיר אצל המשיח ואמרו לו "עשה לנו נס". וענה להם "כמה סוכר". ואמרו "אכן חריף הוא המשיח!". ואחר כך ביקשו אותו כי יהפוך את הפריץ לארנבת. ואמר המשיח "רצונכם ייעשה - אך לשם כך אזדקק לצמר גפן, לגרעיני חמניה, ולמטאטא חדש". ואמרו לו: "אשר ביקשת תקבל". והוסיף המשיח – "ואזדקק גם למצה הטבולה בדם ילד נוצרי". ואמרו לו: "אשר ביקשת תקבל"

ואמר להם המשיח: "יוצא אני כעת אל עיר הפלך, ואשוב בעזרת השם בעוד ז' ימים ובחיכי הארנבת הפריץ". והריע הקהל. וביקש שיכינו לו לכשישוב אמבט ריחני, ומשהו חם לשתות

ויצא המשיח לדרכו, והדרך ארוכה היא. וכאשר תקף אותו הרעב טבל את המצה בדם הילד הנוצרי ואכל בתיאבון. וכאשר צמא עד מאוד מהל את מימיו הצרים בדם הילד הנוצרי ושתה לרוויה. והנה פגש הוא בחברים ותיקים, וישב עימם, וסיפרו מעשיות, ופיצחו גרעיני החמנייה. ואחר כך השתמש המשיח במטאטא החדש כדי לנקות את הקליפות מן הארץ.

וכעבור שלושה ימים הגיע לעיר הפלך. וביקש להיפגש עם הפריץ. ושאלוהו השומרים "מי אתה" וענה להם "מלך המשיח". והקשו עליו – "ולשם מה באת", וענה - "באתי להפוך ב"ה את הפריץ לארנבת". ואמרו "הכנס, אך יש לך רק עשרים דקות". שמח המשיח ובא אצל חדר הפריץ.

אך נכנס ומיד תפס המשיח את הפריץ בחוזקה, והחל מדביק עליו צמר גפן. וכאשר חסר לו הדבק השתמש בדם הילד הנוצרי הקרוש. ואף הדביק לו שפמפם משערות המטאטא החדש. וכעבור עשרים דקות הפך הפריץ לארנבת. וכבל אותו המשיח, ולקח אותו על גב חמורו אל העיירה.

וראו בני העיירה את הארנבת ופרצו בתרועות שמחה, ותקעו בשופר, ונתנו מתנות לעניים, וטיגנו לביבות. ואילו המשיח נכנס לאמבט החם, שתה תה בלימון, ואחר כך עלה עם חמורו השמיימה.

ועל כך אמרו בני העיירה - "אולי לא הביא את ימות המשיח, אבל לפחות עשה לנו את השבוע"

מי יותר טוב - היהודי, הגוי או החתול

	היהודי	הגוי	החתול
מצוות (כללי)	שומר	אינו שומר	טרם נבדק
אהבת הזולת	אוהב	רודף את הזולת	רודף עכברים
ברית מילה	מקיים	מקיים, לנשים ולגברים	אינו מקיים (אלא במקרי התעללות)
טוהרת המשפחה	שומר	בועל ואונס, מעביר מחלות מין	אינו שומר
ברכת המזון	מברך ונוטל	מברך, אך אינו נוטל ידיים	אינו מברך
מעמד האישה	בינוני (שוות ערך לחתול)	נמוך מאוד (שוות ערך לאוגר)	בינוני
חיות כשרות	העז, הגדי, הפרה, העוף	החזיר, השרימפס, האוגר	העכבר, המקק
מועדי ישראל	חוגג	חוגג רק את תשעה באב	אינו חוגג
ציון סופי:	100	55	83

מסקנה: היהודי טוב בהרבה מן הגוי ואף החתול טוב מן הגוי

מעשה בשני גדיים

מעשה ביהודי שהיו לו שני גדיים, אחד שחור ואחד לבן.

ואהב היהודי את הגדי הלבן, והיה מרעיף עליו שבחים ונותן לו מתנות ומאכילו בדגן טרי בוקר וערב ושר לו שירים עממיים. ואילו את הגדי השחור שנא - בכל בוקר היה מאכילו באורז לא מבושל, שופך דלי בוץ על ראשו, ואחר כך רותם אותו למחרשה לשארית היום.

והנה יום אחד הכריז הפריץ כי לרגל חג הקורבן הנוצרי תתקיים בעיר הגדולה תחרות גדיים, ולכבוד בעל הגדי הזוכה יבנה פסל נאה בכיכר העיר. שמע זאת היהודי ועלז מאוד – ידוע ידע כי גדיו הלבן היה היפה והמטופח בכל הפלך.

ובאותו השבוע רחץ היהודי את הגדי הלבן בחלב, סרק את צמרו, ואף קשר סרטים ורודים לקרניו הקטנות. ואילו את הגדי השחור רתם לעגלה של אבנים כבדות וציווה עליו להעבירן אל צידה השני של העיירה.

וביום התחרות יצאו בני העיירה ללוות את היהודי ולשמוח ביום חגו.

ולא ידע היהודי כי בחצות הליל חמק הגדי השחור והתחבא בתוך עגלת התבן, אותה העגלה שיצאה לעבר עיר הגויים!

והגיע היהודי לתחרות ורשם שמו בין המשתתפים. והנה הגיח הגדי השחור מבין התבן ובא מלקק את ידו של היהודי. "יימח שמך גדי שחור!", זעק היהודי, "בודאי שלח אותך לכאן אשמדאי בכבודו ובעצמו". והמשיך הגדי ללקק את ידו, ותפס אותו היהודי באזנו, וקשר אותו לגדר.

והנה כעבור שעה קלה הופיע הפריץ לראות את הגדי הלבן; ובחן אותו בקפידה, משח ידו בצמרו, בדק את נקיון אזניו ולובן שיניו. ואמר הפריץ "אכן גדי נאה הוא". והנה הבחין בגדי השחור שהיה מתענה אל הגדר. וקרא הפריץ - "בגדי שחור שכזה לא חזיתי מימי! האם גם הוא שייך לך יהודי?" וענה היהודי "אכן, זהו גדיי השחור האהוב", ואמר לו הפריץ "אשריך".

ולעת ערב הזמין הפריץ את כל בעלי הגדיים להכריז על הזוכה הגדול. וכה אמר הפריץ: "נער הייתי וגם זקנתי, בנים הולדתי וגם בנות, אך מימי לא ראיתי אוסף נאה כל כך של גדיים; כולם יפים, מצוחצחים וראויים לכל שבח". והתגאו בעלי הגדיים בליבם.

"ובטרם בחרתי את הגדי המנצח", המשיך הפריץ, "יעוץ התייעצתי עם בני שוונץ העליז, והוא הפציר בי שלא רק לבחור את הגדי היפה ביותר, אלא גם את זה אשר מקרביו ניתן להכין את הפייצעל'ה (מעדן גדיים ידוע) הטעים ביותר. והיו דבריו טובים בעיני. וכעת, הבו לי את הגדי הלבן עם הסרטים בקרניו למען אעלהו עולה לבני העליז". ספק היהודי כפיו, ולקחו אנשי הפריץ את הגדי הלבן וזבחוהו לבנו של הפריץ.

נפלה רוחו של היהודי, וכעבור שעה קלה נאסף אל אבותיו. ואילו הגדי השחור ירש את ביתו ואת שדותיו, והמשיך לחיות בהם עוד שנים ארוכות.

שנאמר: שחור שחור - אבל ערמומי

מעשה ברב ובפרה

מעשה ברב שהייתה לו פרה רעה שלא הייתה נותנת חלב. ובאו אליו תלמידיו ושאלוהו: "רבנו, מדוע איננה נותנת חלב?", אמר להם - "אל תחפזו! עם הפרה יש לנהוג בסובלנות ובמתק שפתיים, כי חיה כסילה היא"

ונשאר הרב כל הלילה עם הפרה ודיבר באזניה דברי טעם, ושר לה שירים מן המקורות, ואף קרא לה פסוקי תהילים הידועים כסגולה לבריאות טובה ולחלב.

ולא נתנה הפרה חלב.

למחרת באו תלמידיו של הרב ושאלוהו: "רבנו, מדוע עדיין איננה נותנת חלב, והרי כל בני העיירה כבר מוציאים דיבתך רעה", אמר להם "אכן צרה היא זו, אך ב"ה אכול אוכל לה".

והלך הרב לחנות סדקית וקנה בה כדור ברזל גדול והדביק בו מסמרים חדים וחיבר אותו לשלשלת ארוכה ובא אצל הפרה. ואמר לה "תני החלב", ולא נתנה. והכה בה בכדור הברזל.

ולא נתנה הפרה חלב. ושוב הכה בה, ושוב לא נתנה חלב. והתעצב הרב אל ליבו.

והנה באותו הלילה הופיע אצל הרב בחלומו אליהו הנביא. ואמר לו אליהו: "הפרה איננה נותנת החלב משום שאיננה פרה אלא פר". שמח הרב מאוד, ולמחרת סיפר על כך לתלמידיו. ואמרו לו: "רבנו, בהמה שעטיניה תפוחים, מבטה מזוגג, ולפני כחודש המליטה עגלים היא פרה ולא פר". ואמר הרב – "רימה אותי הנביא המלוכלך".

מוסר השכל - לא כל נביא הוא גם וטרינר

מאימרותיו של זכריה הצדיק

"אם אין קמח אין לביבות"

פשט: אם אין נמצא בביתך הקמח לא תוכל לטגן לביבות

דרש: הצדיק איננו זקוק לקמח בכדי לטגן לביבות. השם יוריד עבורו לביבות מן השמיים

המעשה באשת הרב

מעשה ברבי יוחנן המקובל אשר חשק במרק עוף, אך לא היה מצוי העוף בביתו. פנה אל אשתו:

"חנה זלדה תמתי, הכיצד אין העוף בביתנו, והלא ביקרת אמש אצל נחמיה הקצב?"

הסמיקה חנה זלדה עד מאוד.

"והלא גם בשבוע שעבר, כאשר חשקה נפשי בצלי בשר עם תפוחי אדמה שלחתיך אל נחמיה קצב, וגם אז שבת ריקם!" החרה רבי יוחנן.

שוב הסמיקה חנה זלדה.

"ולפני שבועיים, התאוותי רבות למנת כבד בריבת בצלים עם צנימים, והלכת אל נחמיה הקצב, ושבת בשעה מאוחרת ואמרת כי בדיוק תמה שעת מכירת הכבדים"

התביישה חנה זלדה ופנתה לחדרה.

"נו טוב", אמר רבי יוחנן, "אוכל תפוח עץ".

כפי שנאמר במקורות: טוב להיות מקובל, אך גם לקצב יתרונות

כל נדרי

מעשה ביהודי שמלאו לו שלושים שנה. ובא אל בית התפילה ואמר לרבו:

"שלושים שנים ולא זכיתי שתאמר לכבודי תפילת כל נדרי"

אמר לו הרב:

"זאת משום שלא נולדת ביום כיפור אלא בצום גדליה"

אמר לו היהודי:

"נכון רבי, אך אשלם לך 30 זהובים תמורת התפילה"

אמר לו הרב:

"ארבעים, וסגרנו"