דבר הבעל שם טוב

כה אמר הבעל שם טוב:

יהודים יקרים,

שני עניינים לנו על הפרק:

ראשית, שוב הטיל הפריץ גזירה על היהודים. ואנו, שסבלנו את דרישתו המרושעת שאסרה עלינו לנעול סנדלים בקיץ, לא נוכל לשקוט כעת, כאשר גזר עלינו לחבוש מצנפת כחולה עם פעמון. היכן נשמע כדבר הזה? היכן נשיג מצנפת כחולה? ואספר לכם כי פגשתי היום את ר' שמואל 'הצדיק', ושאלתי אותו "איך מרגיש היהודי?", ונאנח ואמר "הוי, הבעל שם טוב הקדוש! האמירו מחירי המצנפות במאות אחוזין, וקשה עד מאוד לצעוד בערדליים בקיץ חם שכזה". הנה לכם! יהודי זקן הולך בקיץ עם ערדליים ומצנפת! וכעת יהודים, רק דרך אחת נותרה בידינו: עלינו לשלוח לפריץ טנא נאה עמוס פירות ומיני לחמים, ולצרף לו איגרת ברכה לחיים ארוכים. וכך יתרכך ליבו, ויסיר לפחות את גזירת המצנפת, אי"ה.

שנית, אני מציע למכירה את שעון האורלוגין המפואר שלי. במצב טוב, כמעט ללא שריטות, עם כיתוב מוזהב "אוהבים אותך הבעל שם טוב". רק מאתיים שקלי כסף ועוד עשרה זוזים (כשרכש אותו עבורי סבי זצ"ל היה מחירו למעלה משמונה מאות שקלי כסף). לקונה היקר אתן חינם אין כסף גם סט קידוש מהודר חתום עלי ידי, ערכת נידה לאישה, וחגורה מעור (צבע חום).

בברכה,

הבעל שם טוב

מעשה במשיח

יום אחד הופיע הלך פלוני לעיירה והוא רוכב על גבי חמור

שאלוהו הבריות "מי אתה?", וענה להם "אחוד לכם חידה: זקני ארוך ונאה, חמורי לבן ואנוכי מצאצאיו של דוד המלך". ואמרו לו "חמורך אפרפר". ואמר להם "אין זאת אלא כי התלכלך בדרכים. אלכה ואנקהו כעת"

ולמחרת הופיע ההלך בכיכר העיירה והנה חמורו לבן וצחור. ואמרו לו "אשרינו, כי אתה הוא מלך המשיח".

ושמחו בני העיירה כי הנה בסייעתא דשמיא הגיע מלך המשיח, ורקדו ברחובות, וערכו משתה גדול שבעה ימים ושבעה לילות, ואף זבחו עז קטנה

ולמחרת באו חכמי העיר אצל המשיח ואמרו לו "עשה לנו נס". וענה להם "כמה סוכר". ואמרו "אכן חריף הוא המשיח!". ואחר כך ביקשו אותו כי יהפוך את הפריץ לארנבת. ואמר המשיח "רצונכם ייעשה - אך לשם כך אזדקק לצמר גפן, לגרעיני חמניה, ולמטאטא חדש". ואמרו לו: "אשר ביקשת תקבל". והוסיף המשיח – "ואזדקק גם למצה הטבולה בדם ילד נוצרי". ואמרו לו: "אשר ביקשת תקבל"

ואמר להם המשיח: "יוצא אני כעת אל עיר הפלך, ואשוב בעזרת השם בעוד ז' ימים ובחיכי הארנבת הפריץ". והריע הקהל. וביקש שיכינו לו לכשישוב אמבט ריחני, ומשהו חם לשתות

ויצא המשיח לדרכו, והדרך ארוכה היא. וכאשר תקף אותו הרעב טבל את המצה בדם הילד הנוצרי ואכל בתיאבון. וכאשר צמא עד מאוד מהל את מימיו הצרים בדם הילד הנוצרי ושתה לרוויה. והנה פגש הוא בחברים ותיקים, וישב עימם, וסיפרו מעשיות, ופיצחו גרעיני החמנייה. ואחר כך השתמש המשיח במטאטא החדש כדי לנקות את הקליפות מן הארץ.

וכעבור שלושה ימים הגיע לעיר הפלך. וביקש להיפגש עם הפריץ. ושאלוהו השומרים "מי אתה" וענה להם "מלך המשיח". והקשו עליו – "ולשם מה באת", וענה - "באתי להפוך ב"ה את הפריץ לארנבת". ואמרו "הכנס, אך יש לך רק עשרים דקות". שמח המשיח ובא אצל חדר הפריץ.

אך נכנס ומיד תפס המשיח את הפריץ בחוזקה, והחל מדביק עליו צמר גפן. וכאשר חסר לו הדבק השתמש בדם הילד הנוצרי הקרוש. ואף הדביק לו שפמפם משערות המטאטא החדש. וכעבור עשרים דקות הפך הפריץ לארנבת. וכבל אותו המשיח, ולקח אותו על גב חמורו אל העיירה.

וראו בני העיירה את הארנבת ופרצו בתרועות שמחה, ותקעו בשופר, ונתנו מתנות לעניים, וטיגנו לביבות. ואילו המשיח נכנס לאמבט החם, שתה תה בלימון, ואחר כך עלה עם חמורו השמיימה.

ועל כך אמרו בני העיירה - "אולי לא הביא את ימות המשיח, אבל לפחות עשה לנו את השבוע"

מי יותר טוב - היהודי, הגוי או החתול

	היהודי	הגוי	החתול
מצוות (כללי)	שומר	אינו שומר	טרם נבדק
אהבת הזולת	אוהב	רודף את הזולת	רודף עכברים
ברית מילה	מקיים	מקיים, לנשים ולגברים	אינו מקיים (אלא במקרי התעללות)
טוהרת המשפחה	שומר	בועל ואונס, מעביר מחלות מין	אינו שומר
ברכת המזון	מברך ונוטל	מברך, אך אינו נוטל ידיים	אינו מברך
מעמד האישה	בינוני (שוות ערך לחתול)	נמוך מאוד (שוות ערך לאוגר)	בינוני
חיות כשרות	העז, הגדי, הפרה, העוף	החזיר, השרימפס, האוגר	העכבר, המקק
מועדי ישראל	חוגג	חוגג רק את תשעה באב	אינו חוגג
ציון סופי:	100	55	83

מסקנה: היהודי טוב בהרבה מן הגוי ואף החתול טוב מן הגוי